תוכן העניינים. The Talmudic discussion on building a porter's lodge and a door for the courtyard

Transcript

1 אוקימתא מחקרים בספרות התלמודית והרבנית שנה א (תשע"ג) תוכן העניינים שלמה גליקסברג מוטי ארד גלעד ששון אפרים בצלאל הלבני מנחם בן שלום שמא יהודה פרידמן רבין שושטרי ישראל חזני Shulamit Valler Yishai Kiel Jay Rovner Leor Jacobi לזיהויו של רעש כמפגע במשנת התנאים: בין קזואיסטיקה להמשגה "א בּ ד תאבּדוּן את כל המק מוֹת אשר עבדו שם הגוים" עקירת עבודה זרה בהלכות התנאים "אלהים נ צּ ב בעדת אל" השראת השכינה על ידי הקהל המתפלל או זה או זה: האם שניהם כאחד טובים הערות נוספות לפסוק "כּ י ק ל ל ת א לה ים תּ לוּי" ענף נוסח חדש במסכת שבת בתלמוד הבבלי שלושה חכמים ומעשיהם: עיון במלאכת היצירה ובמסורות הנוסח יחסם ההדדי של עדי הנוסח התימניים למסכת סוכה (בבלי) מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים, או "מיהו יהודי" The Talmudic discussion on building a porter's lodge and a door for the courtyard Cognizance of Sin and Penalty in the Babylonian Talmud and Pahlavi Literature: A Comparative Analysis Metasystemic and Structural Indicators of Late-Stage Babylonian Stammaitic Compositions Jewish Hawking in Medieval France: כל הזכויות שמורות ISSN

2 אוקימתא מחקרים בספרות התלמודית והרבנית שנה א (תשע"ג) I Falconry, Rabbenu Tam, and the Tosafists Nachmanides and Targum Onkelos Israel Drazin תקצירים בעברית תקצירים באנגלית כל הזכויות שמורות ISSN

3 אוקימתא א (תשע"ג) [ ] מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים או "מיהו יהודי" ישראל חזני במאמר זה שלושה מוקדים: המוקד הראשון הוא עיון במוצא עם ישראל ובתפיסת ירידתו למצרים, היציאה ממנה וכיבוש הארץ, על פי חוקרי המקרא וההיסטוריה, מהיינריך אוולד Heinrich) (Ewald ועד ימינו, עם מבט אל התפיסה המקובלת. המוקד השני הוא הארת גישתו המיוחדת ותפיסותיו המפתיעות של מאיר איש שלום, שהיה מיוחד בין החוקרים שכתבו עברית בתחילת חקר המקרא העברי באמצע המאה הי"ט, על יחסי בני יעקב עם ארץ כנען בזמן ישיבתם במצרים. המוקד השלישי הוא דיון ברעיונות יסוד העולים מן העיונים הקודמים רעיונות שעשויים להשליך השלכות חשובות על תפיסת הזהות היהודית (בלשוננו "מיהו יהודי") ועל יחס עם ישראל לגר הגר בתוכו, לאור משנותיהם של הוגי הדעות המובהקים בישראל ריה"ל והרמב"ם. מטבע הדברים, מחמת רוחב הנושא, בגוף ההרצאה ובהערות מובאות הרחבות ורמיזות לנושאים נוספים שקשורים במישרין ובעקיפין למוקדים המצוינים כאן. א למוצאו של עם ישראל ולקורותיו מירידת יעקב מצרימה (או מהליכת אברהם לארץ כנען) עד שובם של בני ישראל לארץ כנען, התייחסו נביאים, היסטוריונים ופולמוסנים, 1 אפשר מאז היותו לעם. כבר בספר דברים אנו קוראים את הפסוקים הנדרשים בהגדה ברצוני להודות כאן לחכמים מספר שקראו טיוטות של המאמר ועזרו לי בעצות טובות, במחקר, בארגון החומר ובמיקוד הטענות, הלא הם אשתי יהודית, פרופ' ישראל אפעל, פרופ' ש"י פרידמן ופרופ' עדיאל שרמר; ר' בן ציון פישלר עודדני לפרסם את המאמר. כן אני מודה לגב' בת שבע ורדי, עורכת הלשון, על קריאתה הקפדנית, הערותיה הנבונות וטרחתה. *

4 ישראל חזני 244 "מתי היה עם ישראל לעם?" היא שאלה נכבדה במחקר ההיסטורי של תולדות ישראל ראה להלן הע' 12. וראה את הדברים ב"אסטלת הניצחון" של פרעה מרנפתח, משנתו החמישית, מסוף המאה הי"ג לפנה"ס: "המושלים שחו לארץ באמרם 'שלום'/ אין אחד אשר ירים ראשו בין 'תשע הקשתות'/ [...] ישראל הושם, אין לו זרע" (תרגם ש' ייבין) ראה א' מלמט (עורך), מקורות לתולדות ישראל וארצו בתקופת המקרא האלף השני לפני הספירה, ירושלים תש"ל, עמ' 183; וזו ההזכרה הראשונה מחוץ למקרא של "ישראל". וראה אנציקלופדיה מקראית, ג, ערך ישראל, עמ' , אך ראה שם, ערך יציאת מצרים, עמ' 756. וראה במחקר שהתפרסם סמוך לזמנו של איש שלום תרגום ספרו הגרמני של היינריך גאורג אוולד,Geschichte des Volkes Iisrael שהתחיל לצאת לאור בשנת Heinrich Ewald, The History of Israel, 1, edited, with a preface and appendix, 1851 by Russell Martineau, London 1869, p. 381: After such historical traces, few but unmistakable, it is impossible to deny that the beginning of Israel as a nation dates times ;from pre-egyptian אך ראה היטב בדבריו שמובאים להלן בהערה 12. במקרא אנו מוצאים כמה פעמים "ע ם" ביחס לבני ישראל, למשל "ו יּ אמ ר א ל ע מּוֹ ה נּ ה ע ם בּ נ י י שׂ ר א ל ר ב ו ע צוּם מ מּ נּוּ" (שמ' א ט); "ו יּ שׁ ל ח מ ל א כ ים א ל בּ ל ע ם בּ ן בּ עוֹר פּ תוֹר ה א שׁ ר ע ל ה נּ ה ר א ר ץ בּ נ י ע מּוֹ ל ק ר א לוֹ ל אמ ר ה נּ ה ע ם י צ א מ מּ צ ר י ם" (במ' כב ה). אך במקומות אלו (ואחרים) "עם" הם "אנשים" ראה בתרגומים הארמיים לפסוקים; וראה (=WBC),Word Biblical Commentary בהערה a לתרגום בשמ' שם: The sense of KTRAH HBC OG is virtually the people, sons of Israel. The writer has Pharaoh calling the group previously known as Israel s sons a people, in parallel to the same usage in reference to his own nation [UNG his people ], because of Israel s consequential growth to a threatening size ; William H.C. Propp, Exodus 130.p (AB), New York, ; וראה מ"צ קדרי, מילון העברית המקראית, רמת גן תשס"ז, ערך עם I, עמ' 805 הוראה 2; אם "עם" הוא נפרד או נסמך ראה לפי שעה ב"ביאור" של מנדלסון. אבל בפי משה אפשר שמודגשת יצירת העם יותר מן הפן הרוחני: "ו י ד בּ ר מ שׁ ה ו ה כּ ה נ ים ה ל ו יּ ם א ל כּ ל י שׂ ר א ל ל אמ ר ה ס כּ ת וּשׁ מ ע י שׂ ר א ל ה יּוֹם ה זּ ה נ ה י ית ל ע ם ל ה' א Jה יI " (דב' כז ט; וראה שם ד כ, ז ו, יד ב; והשווה לשמ' יט ו). וראה גם י' ליכט, "טענת הכינון המקראית", שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ד (תש"מ), עמ' [יש להעיר גם על השימוש בספר בראשית ב"ישראל" ו"יעקב" לתיאור העם (בר' לג כ וראה גם יהו' ח; לד ז; וראה גם שמ"ב יג יב; מח כ; מט ז), אך שימוש זה לא תמיד ברור, ראה למשל רד"צ הופמן לפרשת דינה (וראה מ' שטרנברג, "איזון עדין בסיפור אונס דינה", הספרות ד [תשל"ג], עמ' 202 ד"ה יתר על כן [אך גם אם נאמר שהמשפט מיוחס לאחים איננו יודעים מי ניסח אותו בלשון שלפנינו]; על "יעקב" ראה בר' מט ז, כד (? ראה יש' מט כו, ועוד); ולשיבור האוזן ראה גם אצל מ"ד קאסוטו, ספר בראשית ומבנהו, ירושלים תש"ן, עמ' ; ודי במה שהבאתי. וראה להלן, הע' 67. כפי שאזכיר כמה פעמים להלן, אפשר לחלק את התמונה ההיסטורית למרכיבים שונים, ואין טענת המוצא תלויה דווקא בטענת השהות במצרים, היציאה ממנה והכיבוש בזרוע של ארץ כנען. 1

5 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים 245 של פסח, ש"כל יהודי" יודע אותם, המשרטטים במכחול גס את תולדות עם ישראל מזמן יציאת יעקב מבאר שבע והליכתו חרנה (או מהליכת אברהם לארץ כנען ראה הע' 2) עד לשוב העם לארץ כנען: ו ע נ ית ו א מ ר תּ ל פ נ י ה' א Jה יI א ר מּ י א ב ד א ב י ו יּ ר ד מ צ ר י מ ה ו יּ ג ר שׁ ם בּ מ ת י מ ע ט ו י ה י שׁ ם ל גוֹי גּ דוֹל ע צוּם ו ר ב. ו יּ ר עוּ א ת נוּ ה מּ צ ר ים ו י ע נּוּנוּ ו יּ תּ נוּ ע ל ינוּ ע ב ד ה ק שׁ ה. ו נּ צ ע ק א ל ה' א Jה י א ב ת ינוּ ו יּ שׁ מ ע ה' א ת ק ל נוּ ו יּ ר א א ת ע נ י נוּ ו א ת ע מ ל נוּ ו א ת ל ח צ נוּ. ו יּוֹצ א נוּ ה' מ מּ צ ר י ם בּ י ד ח ז ק ה וּב ז ר ע נ טוּי ה וּב מ ר א גּ ד ל וּב א תוֹת וּב מ פ ת ים. ו י ב א נוּ א ל ה מּ קוֹם ה זּ ה ו יּ תּ ן ל נוּ א ת ה א ר ץ ה זּ את א ר ץ 2 ז ב ת ח ל ב וּד ב שׁ (דברים כו ה-ט). יהודי זה יודע גם כמה נפשות מנו אותם "מתי מעט", שהרי נאמר "בּ שׁ ב ע ים נ פ שׁ י ר דוּ א ב ת יI מ צ ר י מ ה ו ע תּ ה שׂ מ I ה' א Jה יI כּ כוֹכ ב י ה שּׁ מ י ם ל ר ב" (שם י כב); וגם פסוק זה נדרש בהגדה. וכיצד היו מתי המעט במצרים לגוי גדול עצום ורב? זאת יודע היהודי שלנו מסיפורים, ויש שיודע מפסוק מפורש: "וּב נ י י שׂ ר א ל פּ רוּ ו יּ שׁ ר צוּ ו יּ ר בּוּ ו יּ ע צ מוּ בּ מ א ד מ א ד ו תּ מּ ל א ה א ר ץ א ת ם" (שמות א ז); ויש גם שיודע, אם מלימוד המדרש אם מיהו "ארמי" ומה פירוש "אובד"? ראה בתרגומים הקדומים ובמפרשים המסורתיים: "ארמי" לבן, אברהם, יעקב, שם מקום; "אובד" ביקש לאבד, איבד, רדף (וראה: Richard.C Steiner, The Aramean of Deuteronomy 26:5: peshat and derash, Tehilla le-moshe: Biblical and Judaic Studies in Honor of Moshe Grinberg, eds. Mordechai Cogan et al., Winona David Daube, מודה לפרופ' ש"י פרידמן על הפניה זו]; וראה [אני Lake, IN,1997 pp p. 71,(The Exodus Pattern in the Bible, London 1963, נודד או גולה, עני בלא ממון. במחקר המקרא מקובל לייחס את הביטוי או לאבות בכלל או ליעקב ומשמעות "אובד" היא נודד, אך לאו דווקא גולה אלא גם מי שפרש מקבוצתו ראה מ' בובר, משה, מהדורה מחודשת, א' שפירא (עורך), תל אביב וירושלים תשנ"ט, עמ' 47-46; וראה ב"עולם המקרא" לפסוק. [ראה גם תה' קה' יב-יג (דה"א טז יט-כ).] וראה עתה סקירה נוחה של הפרשנות והמחקר ודיון מפולש בביטוי, ד' רום שילוני, " 'ארמי אובד אבי' האומנם? על מחלוקת פנים מקראית בשאלת מיתוס האב המשותף", ספר היובל לפרופ' איתמר גרינולד (בהכנה; אני מודה לד"ר רום שילוני, שנתנה לי טיוטה של מאמרה); וראה שד"ל לפסוק. וראה בדבריו של י"ח (ג'פרי) טיגאי בפירושו לספר דברים במהדורת,JPS שהעדיף לתרגם "נמלט" ושקל את האפשרויות ממה ה"ארמי" נמלט. י' קנוהל (מאין באנו הצופן הגנטי של התנ"ך, אור יהודה 2008) מפרש את "אובד" כפליט חרב, ומדייק [!] בזמנה ובמקומה של המלחמה שיעקב נמלט ממנה (ליתר דיוק מלחמות) ראה עמ' 64, וראה עמ' לביאור הפסוקים המובאים כאן. וראה להלן הע' 13 (מדברי רייני) והע' 14. וראה גם פטר שפר, יודופוביה גישות כלפי היהודים בעולם העתיק, הקיבוץ המאוחד Peter Schäfer, Judeophobia: Attitudes toward the Jews in the Ancient World, ) 2010 Mass. 1997,(Cambridge, עמ' ,239 2

6 ישראל חזני מרש"י לפסוק הנזכר, שהיו בנות ישראל יולדות שישה בכרס אחת. ליהודי הייצוגי ברור גם שכל בני יעקב ירדו למצרים ולא נשאר בארץ כנען ולוּ עברי אחד מהמשפחה דבר זה, מכל מקום, אפשר להבין מפסוקי ספר דברים שנזכרים לעיל, מפסוקים בספר 4 בראשית ומההגדה. ובספר יהושע אנו קוראים את הפסוקים האלה (שחלקם מובאים ב"הגדה"): ו יּ אמ ר י הוֹשׁQ ע א ל כּ ל ה ע ם כּ ה א מ ר ה' א Jה י י שׂ ר א ל בּ ע ב ר ה נּ ה ר י שׁ בוּ א בוֹת יכ ם מ עוֹל ם תּ ר ח א ב י א ב ר ה ם ו א ב י נ חוֹר ו יּ ע ב דוּ א Jה ים א ח ר ים. ו א קּ ח א ת א ב יכ ם א ת א ב ר ה ם מ ע ב ר ה נּ ה ר ו אוֹל S אוֹתוֹ בּ כ ל א ר ץ כּ נ ע ן ו א ר בּ ה א ת ז ר עוֹ ו א תּ ן לוֹ א ת י צ ח ק. ו א תּ ן ל י צ ח ק א ת י ע ק ב ו א ת ע שׂ ו ו א תּ ן ל ע שׂ ו א ת ה ר שׂ ע יר ל ר שׁ ת אוֹתוֹ ו י ע ק ב וּב נ יו י ר דוּ מ צ ר י ם... ו אוֹצ יא א ת א בוֹת יכ ם מ מּ צ ר י ם ו תּ ב אוּ ה יּ מּ ה ו יּ ר דּ פוּ מ צ ר י ם א ח ר י א בוֹת יכ ם בּ ר כ ב וּב פ ר שׁ ים י ם סוּף... ו א ב יא א ת כ ם א ל א ר ץ ה א מ ר י ה יּוֹשׁ ב בּ ע ב ר ה יּ ר דּ ן ו יּ לּ ח מוּ א תּ כ ם ו א תּ ן אוֹת ם בּ י ד כ ם ו תּ יר שׁוּ א ת א ר צ ם ו א שׁ מ יד ם מ פּ נ יכ ם... ו תּ ע ב רוּ א ת ה יּ ר דּ ן ו תּ ב אוּ א ל י ר יחוֹ ו יּ לּ ח מוּ ב כ ם בּ ע ל י י ר יחוֹ ה א מ ר י ו ה פּ ר זּ י ו ה כּ נ ע נ י ו ה ח תּ י ו ה גּ ר גּ שׁ י ה ח וּ י ו ה י בוּס י 5 ו א תּ ן אוֹת ם בּ י ד כ ם (יהושע כד ב-יא) ראה מכילתא דר"י ויהי, פתיחתא, מהד' הורוביץ ורבין עמ' 78 (שמות רבה א ח; תנחומא שמות ה, שם פקודי ט; והשווה מכילתא דרשב"י טו יג, מהד' אפשטיין ומלמד עמ' 95). על החשבון של "שבעים נפש" ראה דברים קצרים ומספיקים בדבריו של נ' סרנא, בפירושו לבר' מ"ו כ"ז, מהד',JPS עמ' , וראה "העמק דבר" לבר' מו ז: "דודאי הי' יותר משבעים, אלא שבעים אלו היו מכוונים נגד שרי אוה"ע". וכל הנידון במאמר כאן תורם להבנת המפקדים הנזכרים בתורה; וראה להלן הע' 55, בדברי הרמב"ן. ראה בר' מה י; מו ה-ז; כו-כז; שמ' א א-ה (וראה להלן אחרי ציון 40, ד"ה אמנם). וראה למשל את ניסוחו של שפ"ר (שאול פינחס רבינוביץ) בתרגום ספרו של גרץ, דברי ימי ישראל, א, ורשה תרס"ה, עמ' 3: "בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה, כאשר כבד עליהם הרעב בארץ כנען, מושב אבותיהם מימי עולם. המצריים קדמו פניהם באותות אהבה ורצון ויתנו להם מקום לשבת במיטב הארץ וישבו בני ישראל בארץ מצרים אשר במצרים התחתונה, 'ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד'; שבעים הנפשות היו לשבעים משפחות או בתי אבות" וכו'. וראה את דברי ז' יעבץ [ט"ז בתשרי תר"ח, קולנא, פלך לומזא ( ) - י"ח בשבט תרפ"ד, לונדון ( )], תולדות ישראל, א, תל אביב תרצ"ב, עמ' 28; והדברים ידועים. לניתוח ספרותי של הפסוקים הנידונים ולעיון במגמתם ראה: Yair Zakovitch, AND YOU SHALL TELL YOUR SON The Concept of the Exodus in the Bible, Jerusalem 1991, pp בימי הבית השני סיכם נחמיה את תולדות ישראל בצורה דומה ראה נחמ' ט ז-כד. וראה אצל משיניסט (להלן, הע' 12), עמ' ציונים לפסוקים נוספים שמתארים במפורש או ברמז את תולדות ישראל. וכדאי להעיר שבפסוקים רבים לא נזכר כלל מעמד הר סיני ראה לעניין זה דברים 3 4 5

7 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים 247 התמונה ברורה: מכורת עם ישראל היא ארם נהרים, שאבי האומה הלך ממנה לארץ כנען; מארץ כנען ירדו הנכד והנינים למצרים, וממנה יצאו הצאצאים לאחר ארבעה דורות וכבשו את ארץ כנען בזרוע. אך בשלהי ימי הבית השני אנו מוצאים בדבריו של יוסף בן מתתיהו בחיבורו "נגד 6 אפיון" את הדברים האלה, הלקוחים ממקור מצרי: אעמוד פה על דברי הסופר האחד אשר זה מקרוב שמתי אותו לעד קדמותנו. מנתוס הבטיח לתרגם את דברי ימי מצרים מן הכתבים הקדושים, וספר 7 בתחלה כי ירדו אבותינו למצרים לרבבותיהם והכניעו את יושבי הארץ ואחרי זאת הודה כי מקץ ימים רבים גורשו אבותינו ממצרים וכבשו את הארץ הנקראה עתה יהודה [...] עד כה העתיק את דברי הכתבים. ואחרי כן הלך שובב בדרך לבו [...] והוסיף דברים אשר אין להם שחר בכונה לערב בנו המון מצרים מצורעים ומוכים בתחלואים רבים, אשר יצא משפטם לפי דברו 8 להגרש מארץ מצרים. ובמקומות אחרים שם, ובמקומות שונים בספרות ההלניסטית, מובאים סיפורים לפיהם 9 כל העברים היו מצורעים שגורשו ממצרים. אמנם, הסיפור המצרי סותר את הסיפור המקראי רק בנקודה אחת (חשובה) והיא טענת מוצאם של בני ישראל, ואינו סותר אותו בסיפור כיבוש הארץ בזרוע, אך סתירה זו מהותית שכן היא משנה בתכלית את סיפור הכיבוש: מסיפור על אנשים השבים לארצם ביתם הופך הוא לסיפור "רגיל" של כיבוש. קצרים בלקט שליקטתי, "מתן תורה לעתיד לבוא", דרך אגדה ד-ה (תשס"א-תשס"ב), עמ' , על דברי נחמיה ראה בלקט הנזכר, עמ' 99 הע' 95. קדמות היהודים [נגד אפיון], י. נ. שמחוני (מתרגם), תל אביב תשי"ט, עמ' לה; וראה: Menahem.Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1976, 1, pp. 69, 81 והשווה את המספר הנקוב במקרא: יורדי מצרים, שבעים נפש. ראה שמ' יב לח: "ו ג ם ע ר ב ר ב ע ל ה א תּ ם". וראה במ' יא ד: "ו ה אס פ סQ ף א שׁ ר בּ ק ר בּוֹ ה ת א וּוּ תּ א ו ה". וראה להלן הע' 55. נגד אפיון עמ' יח, לו, מב, מה, נ; שטרן (לעיל, הע' 6), עמ' 532; 384, 337, שם, 2, עמ' [35], , 491. וראה י' גוטמן, הספרות היהודית ההלניסטית היהדות וההלניות לפני תקופת החשמונאים, א, ירושלים תשכ"ט, עמ' 50; י' לוי, "דברי טאציטוס על קדמוניות היהודים ומידותיהם", עולמות נפגשים, ירושלים תשכ"ט, עמ' 120 והערה 13; ב' בר כוכבא, "החיבור האנטי יהודי של אפולוניוס מולון", תרביץ סט (תש"ס), עמ' 23; 15, ב' בר כוכבא, "ליסימכוס איש אלכסנדריה והגרסאות העוינות ליציאת מצרים", שם, עמ' ; ב' בר כוכבא, "האתנוגרפיה היהודית של הקטאיוס איש אבדירה", שם עה (תשס"ו), עמ' , (המהדורה העברית של ספרו של שפר, לעיל הע' 2, לא עודכנה, ומאמרי בר כוכבא לא נזכרים בה.) וראה שפר שם, פרק ט'

8 ישראל חזני אם כן, שני סיפורים על מוצא עם ישראל לפנינו: המקראי "הרגיל" ההלניסטי. וכך ניסח את הדברים יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים": והמצרי 11 החלום הזה עודד את יעקב והוא ירד מצרימה עם בניו ובני בניו ורוחו נכונה עליו. והיה מספר כולם שבעים איש. אמנם לא היה בדעתי לפרט את שמותיהם וביחוד מפני הקושי שבביטוים. אולם כדי לסתור את טענתם של האומרים, שמוצאנו ממצרים ולא מארם נהרים, רואה אני הכרח לעצמי להזכיר את השמות. משקיעת התרבות ההלניסטית ואחריה הרומית הפגנית, לא ערער איש על הסיפור המקראי, ודאי מחמת השתלטותה של הנצרות על תרבות המערב. רק עם עליית החקר הביקורתי של המקרא החל עיון מחודש בנושא, כשזה הרחיב את גבולות הדיון בהסתייעו במדעי החברה, בארכאולוגיה, בחקר המסורות, בחקר הלשונות השמיות ובביקורת הספרותית וההיסטורית המדוקדקת של המקרא. ארבעה דגמים הוצעו 12 לתיאור ירושת ארץ כנען: על פסוקים בתנ"ך שמספרים לכאורה סיפור אחר על תולדות ישראל ראה משיניסט (להלן, הע' 12), עמ' על דה"א פרקים א-ט ראה שם עמ' 46-45, ובייחוד להלן ליד ציון 31, ובהערה שם. ספר שני ז ד , א' שליט (מתרגם) עמ' 55. אציין חמישה מחקרים מודרניים ובהם ימצא הקורא הפניות למחקרים קודמים: מ' ויינפלד, מיהושע ועד יאשיהו תקופות מפנה תולדות ישראל מההתנחלות ועד חורבן בית ראשון, ירושלים תשנ"ב, עמ' Peter Machinist, Outsiders or Insiders: The Biblical View of Emergent Israel and Its Contexts, The Other in Jewish Thought and History, eds. Laurence pp ;J. Silberstein & Robert L. Cohn, New York & London 1994, מ' מלול, "שורשי תפיסתו העצמית של עם ישראל מוטיב הא ח ר האסופי", ציון סז (תשס"ב), עמ' 18-5; נ' ואזנה, "ילידים או עולים תפיסת המוצא של ישראל ושל עמים אחרים במקרא", ש"י לשרה ספר היובל לשרה יפת, משה בר אשר ואחרים (עורכים), ירושלים תשס"ח, עמ' 59-37; קנוהל (לעיל, הע' 2), בהערות למבוא ולארבעת הפרקים הראשונים. וראה סיכום נוח בהקדמתו של ש' אחיטוב לפירושו לספר יהושע בסדרה "מקרא לישראל" תל אביב וירושלים תשנ"ו, עמ' וראה להלן, הע' 43. וראה שכלול הדיון במאמרו של רופא, המצוין להלן בהערה 31. וראה את ניסוחו של ד' דאובה (לעיל, הע' ;2 עמ' :(14 there it would be legitimate to ask whether was once an exodus story not yet following the lines indicated (in the Bible I.H). ומהיבט רעיוני ראה פ' רוזצווייג, "רוחה ותקופותיה של ההיסטוריה היהודית", נהריים, י' עמיר (מתרגם), ירושלים תשכ"א, עמ' [ראה את ניסוחו הקולע של משיניסט על ההפרדה בין "אנחנו" ל"הם": The more sharply they affirm the boundary, the more we can be certain that the reality was muddier and more fragile. Indeed, we may say that the sharpness was there precisely to make sense of reality to affirm an us whose existence its members (at least those involved with the

9 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים 249 אבות עם ישראל באו לארץ כנען מחוץ לה, בניהם ירדו למצרים וגם יצאו ממנה, ולאחר נדודים במדבר כבשו את הארץ בזרוע; שבטים וחמולות הסתננו לארץ בתהליך א טּ י עד שהתגבשו לעם; עם ישראל נוצר בארץ כנען במרידה/במרידות של יסודות שוליים, 13 שכבשו את השלטון בה בזרוע; עם ישראל התגבש מפליטים מצפון סוריה, מעבדים שברחו ממצרים 14 ומיסודות כנעניים שישבו בארץ כנען stories) felt was threatened, and that they may well have been hard put to distinguish others from a host of עמ'.51 וראה זקוביץ (לעיל, הע',(5 עמ' [ ראה משיניסט (לעיל, הע',(12 עמ'.35 וראה: Anson Rainey, Whence Came the Israelites and p ; Their Language, Israel Exploration Journal 57, 1 (2007), p הוא שולל לחלוטין את השיטה "הכנענית" לגווניה Dever) (Mendenhall, Gotwald, ראה עמ' 57. וראה דבריו במאמר פופולרי: Inside Outside Where did the Early Israelites Come From?, Biblical pp ,Archaelogy Review 34, 6 (2008), בייחוד בעמ' 49 בסופו, ובעמ' 50 בסופו (אני מודה לפרופ' א' דמסקי שעוררני לדברי רייני). וראה גם במאמרו של רייני Shasu or Habiru Who were,the Early Israelites? (BAR שם), עמ' ראה קנוהל (לעיל, הע' 2), פרק ראשון, שני ורביעי. אני מציין לא מעט לקנוהל אף על פי שהוא מתעלם הרבה ממפרשים ומחוקרים שמפרשים שלא כשיטתו, והקורא חושב שדבריו מוסכמים על הכול ולא כן. כמו כן הוא נתפס לדייקנות מופרזת בקביעות תאריכים ומספרים, עד לידיעת שנה מדויקת ויחס מספרי מדויק, ואינו מעיר כלל על הקושי בהתייחסות למספרים שהתנ"ך נוקב בהם ובייחוס תאריכים למאורעות המצוינים בתנ"ך. ויש להשיג על חלק מפרטותיו וודאי לשנות את נימת כללותיו; וראה גם להלן ליד ציון 32. וראה לפי שעה י' שביט, "פיצוח הגרעין ההיסטורי, או פיצוחים וגרעינים?", הארץ, תרבות וספרות, י"ח בתשרי תשס"ח ( ); וראה את תשובתו של קנוהל, שם, ב' בחשוון תשס"ט ( ), והמשך הפולמוס ביניהם בגיליונות נוספים. וראה את דבריו של ת' פרסיקו, שניסה לסנגר במשהו על הספר אך ביקורתו ברורה: "גם הביסוס לכמה מההנחות של קנוהל נראה, אולי בגלל התמצות, מעט רעוע, ולולא שמו כחוקר גדול היה אולי הקורא מתקשה לקבלן". ואכמ"ל. וראה אוולד (לעיל, הע' 1), ושם גם על עירוב שבטים בכנען; ובעמוד 382: regard but with to many of other names, the traces we can find only enable us to see that before the time of Jacob they were fully formed tribes and populations, which in smaller or community ;larger proportions were absorbed into Jacob s ועוד שם. אך ראה סרנא (לעיל הע',(3 עמ',115 לפסוקים י"ג-ט"ז: It is obvious that the biblical conception of the origins and growth of the people of Israel the idea of nationhood resulting from a 13 14

10 ישראל חזני 250 יודגש: דגם מס' 1 אינו יכול להתאים לדגמים 2 ו 3, אך דגמים 2 ו 3 יכולים להיות מעורבים זה בזה במידה כלשהי; דגם מס' 4 משלב את כל הנתונים, המקראיים והמחקריים, אך ודאי שלשיטתו לא היה כיבוש בזרוע. והנה, גם עיון מסורתי, אך לא שגרתי, יעלה ש"הקיצור" שבא בתחילת הדברים אינו פשוט כל כך וישרטט סיפור אחר של תולדות עם ישראל: השבעים שירדו למצרים היו אך חלק מקבוצה גדולה שרובה נשאר בארץ כנען, והם היו נציגים שלה, וברדתם 15 השאירו בארץ אנשים ונכסים. לעניין זה יש חשיבות רבה בנוגע לשאלה ממי נוצר עם process of natural proliferation rather than through than amalgamation or.confederacy of exsiting tribes ראה להלן פרק ב'. וראה את דבריו היפים של י' זקוביץ, "מדרש נוסח היסטוריה", ארץ ישראל כד (תשנ"ד), עמ' וראה להלן הע' 28 ד"ה להבנה, והערה 46 ד"ה יתר על כן. וראה את ניסוחו של מ' מרטין בובר, מלכות שמים עיונים בספרים שופטים ושמואל, ירושלים תשכ"ה, עמ' 188 הע' 30: "ניתן אמנם לשער את קיומו של 'ישראל שמחוץ למצרים' Studien),Eerdmans, Alttestamentliche כרך 2 [1908], עמ' 59) על פי חומר שמחוץ למקרא (הכוונה לטענה ש"ישראל" במצבת מרנפתח לא היו יוצאי מצרים ראה לעיל, תחילת הע' 1), ו א י ל ו ל ה ו כ י ח א ו ת ו מ ת ו ך ה מ ק ר א ו ת א י ן א נ ו י כ ו ל י ם " (ההדגשה ממני, י"ח); וכמות שנראה "להוכיח [...] אין אנו יכולים", אך לקרב הרבה לדעת גם "מתוך המקראות" יכולים אנו גם יכולים. והרי דברי ארדמנס: Diejenigen, welche das Israel der Merneptahstele sozusagen als ein ausserägiptisches Israel deuten, sind gezwungen, anzunehmen, dass die Nachkommen des Israel der Merneptahstele sich später mit den aus Ägypten ausgezogenen Stämmen zusammentaten. Aus diesen beiden Wurzeln wuchs das spätere Volk Israel empor. Die Behauptung, dass das Israel der Merneptahstele mit dem alttestamentlichen Israel nicht zu tun habe, ist durch die völlige lautliche Übereinstimmung und die unanfechtbare Klarheit das ägyptischen Textes ausgeschlossen. Diese Meinung stellt uns vor die sonderbare Tatsache, dass dieses ausserägyptische Israel sich für die spätere Zeit so massgebend erwiesen hat, dass die Gosenstämme ganz und gar in die Organisation wurden dieses Israel aufgenommen [אלה שמפרשים שב"ישראל" שנזכר במצבת מרנפתח הכוונה לישראל שמחוץ למצרים, חייבים להניח שהצאצאים של ישראל שבמצבה התערבו מאוחר יותר עם השבטים שיצאו ממצרים, ומשני השורשים האלה צמח עם ישראל המאוחר יותר. הקביעה שלישראל שבמצבת מרנפתח אין כל קשר עם ישראל שבברית הישנה בלתי מתקבלת על הדעת, בגלל ההתאמה הפונטית המוחלטת עם דברי המצבה והבהירות הבלתי ניתנת לערעור של דבריה. הדעה הזאת (שהיה קשר בין ישראל שבמצבת מרנפתח לבין בני יעקב שבמצרים) מעמידה אותנו בפני העובדה המיוחדת, שישראל שמחוץ למצרים היה כה חשוב בהיסטוריה המאוחרת (של עם ישראל) עד ששבטי גושן התקבלו לגמרי לתוך המסגרת הזאת. אני מודה לפרופ' א' שאר ישוב על עזרתו בתרגום הדברים, כאן ולהלן]. 15

11 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים ישראל, מי עמד בהר סיני, וממילא לזהות עם ישראל (ובלשוננו היום "מיהו יהודי") ומכאן ליחסו של עם ישראל ל"גר הגר בתוככם" ולרוצה להסתפח אל עם ישראל (וראה 17 להלן בראש פרק ד' ובפרק ה', ובייחוד בד"ה כמדומני ובד"ה אמנם). בחרתי להאיר את הנושא המקראי ההיסטורי ולהעיר לו מדבריו של מאיר איש שלום (להלן בפרק ב'), שגישתו ללימוד המקרא ביקורתית ויוצאת דופן בין חוקרי התלמוד שעסקו ב"חכמת ישראל", אך לפני שאביא את דברי איש שלום אעיר על 18 החכם ועל מפעלו: מאיר פרידמן (איש שלום) נולד בסלובקיה בשנת תקצ"א (1831) ונפטר בווינה בב' בכסלו תרס"ט ( ). משנת 1864 לימד תנ"ך ומדרשים בבית המדרש לרבנים בווינה. את עיקר פרסומו ב"חכמת ישראל" קנה בפירוש המכילתא דרבי ישמעאל, חלק מהספרא, ספרי במדבר ודברים, סדר אליהו רבה וזוטא, פסיקתא רבתי ופירוש פרק "ערבי פסחים" וההגדה של פסח. מלבד זאת כתב עשרות מאמרים בחקר התלמוד ובחקר המקרא בבימות שונות כמו "בית תלמוד", "כנסת ישראל" (של שפ"ר), "ה ש Xח " 19 ועוד, ובאנציקלופדיות יהודיות. מלבד מאמרים שהוקדשו לחקר המקרא, כתב איש שלום הערות "מקראיות" ארוכות בפירושיו למדרשים ופירש בהן עניינים מקראיים לא 20 מעטים. בין אנשי "חכמת ישראל" מיוחד היה איש שלום בגישתו לחקר המקרא, וכך כתב עליו מנחם הרן: ואולם איש המדע התלמודי המובהק ביותר, שתרם לא מעט להבנת המקרא ונכנס לספרות העברית (המדעית), היה חוקר המדרשים המפורסם ר' מאיר הר סיני הר סיני, אוהל מועד, מדבר סיני וערבות מואב, במשמע. בעיון זה אין בכוונתי לעסוק בפרשת גירוש הנשים הנכריות, שנזכרת בספר עז' פרקים ט'-י' ובספר נחמ' פרק י"ג, ובהשלכותיה על "מיהו יהודי", אך להלן בהערות 65, 62, אעיר מעט בעניין. כמו כן לא אעסוק ב"תורה לכל באי העולם". דברי איש שלום מובאים במלואם בנספח מס' 1, ובהערות אביא את הפסוקים שהוא מסתמך עליהם ואעיר על עניינים שנידונים במחקר המודרני ויכולים להאיר את תפיסתו, וכן אעיר לרווחא דמילתא. יש לדייק: איש שלום מדגיש רק שלאבות היו אחוזות בארץ כנען, ושבני יעקב שירדו למצרים לא ויתרו עליהן והשאירו שומרים ו"בני משק" וחזרו לפקוד אותן מפעם לפעם. וראה להלן ד"ה אדגיש שוב, ולהלן לפני ציון 36 ובפרק ד'. לדבריו של איש שלום התעוררתי לפני כעשרים וחמש שנה, ועתה (סוכות תשס"ח ואילך) זכיתי לעיין בהם בהרחבה. ראה עליו האנציקלופדיה העברית, ג, בערכו. ראה למשל: מכילתא דר"י נזיקין ג, מהד' איש שלום עט ע"א, בתחתית העמוד; פסיקתא רבתי, ה, מהד' איש שלום כ ע"ב, אות צב (=בית תלמוד ב [תרמ"ב], עמ' 78)

12 ישראל חזני 252 איש שלום (פרידמן) [...] [אבל] הוא מעמיד את בקורת המקרא הלועזית מחוץ לדיון המדעי שלו. כשחוקר הוא בעיות משפטיות בתורה, הרי זה מתגלגל כמאליו לכלל עיון הלכי בספרות הדינים ומגיע עד הפוסקים [...] אך אחרי ככלות הכל, בחינתו נשארת "צורנית" בלבד ואופיה ההרמוניסטי בולט... אך איש שלום לא נמנע מלהיכנס גם לבעיות המרכזיות של הבקורת המקראית, ובחוש נכון עם בינה שיטתית וישרה דרך כאן לעצמו מסלול 21 משלו. אף על פי שחוקרים מודרניים של המקרא יערערו על רבים מדבריו של איש שלום, ראויים דבריו להיות מועלים על שולחן מלכים ("מאן מלכי" וכו'), שהרי הפירוש הנקודתי אפשר שיש בו אמת. וודאי שדברי חכם כמותו ראויים להישמע, אף במקרא. עיקר ענייני בדברים דלהלן הוא בסיפור המקראי ובהשלכתו על זהותנו היהודית, ולפיכך בפרק ד' של המאמר ברצוני להראות את השלכה שיש לעיון במקרא על נושא זה. על פי דרכנו נוכל לראות גם כיצד רעיונות מודרניים מחלחלים, אם במודע - בשאילה או ביצירת נגד (כפי שנראה להלן בפרק ב', בסעיף 4 ד"ה עוד יש לדון) - אם שלא במודע, לתודעת חוקרים, ומדבריהם, בפישוט הדברים, לסיפר הלאומי, שההגדה 22 של פסח היא ממבטאיו המובהקים ביותר. אדגיש שוב: אפשר לחלק את הסיפור למקטעים שאינם תלויים זה בזה: מוצא עם ישראל מארם נהרים אינו סותר בהכרח את סיפור השהות במצרים, היציאה ממנה וכיבוש הארץ; וסיפורי מצרים וכיבוש הארץ אינם תלויים בטענה לגבי מוצא עם ישראל; גם סיפור הכיבוש אינו תלוי בסיפורי המוצא ובסיפורי מצרים, אולם כמות שהערתי סמוך אחרי ציון 9, שינוי טענת המוצא צובע באור אחר לחלוטין את סיפור הכיבוש וממילא גם את סיפורי מצרים (וראה עוד להלן ליד ציון 41), שבסיפור המקראי "הרגיל" כל החלקים הם כ"צבת בצבת עשויה". וראה להלן פרק ד'. ב מאיר איש שלום אומר את דבריו במסגרת פירושו לדרשה בספרי דברים לפסוק "כּ י ה א ר ץ א שׁ ר א תּ ה ב א שׁ מּ ה ל ר שׁ תּ הּ Jא כ א ר ץ מ צ ר י ם ה וא א שׁ ר י צ את ם מ שּׁ ם א שׁ ר תּ ז ר ע ראה מ' דימן (הרן), "חקירת המקרא בעברית מראשית התקופה הלאQ מּית עד זמננו", בצרון יא (תש"י), עמ' , (אני מודה לד"ר ברוך שורץ על הפניה זו). ראה את לשונו של בובר (לעיל, הע' 15), עמ' 78: "במגע בין עמים קדומים הכול זורם אל הכול, ועם זה הכול גודר עצמו בפני הכול, כי לעולם תבנית נוצרת על ידי כך שלאחר ההתמסרות באה ההתנגדות, באה העצמאות המחודשת"; והדברים יפים לכל עת ולכל זמן. וראה להלן, הע'

13 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים א ת ז ר ע I ו ה שׁ ק ית ב ר ג ל I כּ ג ן ה יּ ר ק" (דברים יא י), וכמות שהוא עושה פעמים לא מעטות, הוא מעיר הערה קצרה על דברי הספרי: "עיין בסוטה ובכתובות שם" (להלן בשו' 20) ואחריה מוסיף את המילים "אמר מאיר איש שלום" (כך במקור שו' 21). מילותיו אלה מרמזות לפתיחת דיון שהוא לעתים רחב ולעתים קצר, אך תמיד יש בו 24 חידוש. דבריו של איש שלום בענייננו נחלקים לשלושה חלקים: הראשון העיקרי; השני בנוי על הראשון, והשלישי נלווה אליהם. בדברים להלן אביא קטעים מהם ואבהירם כפי הנצרך; כאמור, בסוף המאמר אביא את הדברים בשלמותם בנספח מספר 1, בצירוף ההערות הנצרכות להם. והרי הדברים. 1 איש שלום פותח את דבריו בציינו ש"הרמב"ן והרשב"ם האריכו בפירוש הכתוב לפי פשוטו" (שו' 22) ומיד מוסיף ש"בהשקפה בעומק המקראות יראה כי טרם ירדו אבותינו למצרים היה להם ארצות רבות ונחלות גדולות בארץ כנען" (שו' 23); כדי לבסס טענה זו הוא דן במקומות שונים בספר בראשית שאפשר, על פי שיטתו, להוכיח מהם את 25 טענתו. בסקרו את ספר בראשית הוא מציין את כל המקומות שנזכרת בהם החזקת 26 קרקע על ידי האבות, עבודתה ומספר גדול של בני משק שכולם מוכיחים שלאבות היו אחוזות. באחת מהראיות שהוא מביא לגבי אברהם הוא מדגיש שדבריו "מוכרחים": אבל עכ"פ [=על כל פנים] היה לאברהם שדה ונחלה בארץ כנען. וע"כ [=ועל כורחך] אתה אומר כן: שהרי חניכיו ילידי ביתו שרדף עמהם את המלכים היו ג' מאות וי"ח; ומעתה צא וחשוב כמה היו מקנת כספו, וכמה נשארו לשמור הבית, וכמה היו בעובדי עבודתו חוץ מזקנים ונשים וטף וע"כ היו נפשות ביתו של אאע"ה [=אברהם אבינו עליו השלום] יותר מאלף נפשות ואיך יתכן 27 שלא היתה לו נחלת שדה עד שהוצרך לקנות מקום לקבורה. אלא וודאי כמו שאמרנו. ולפי דברינו היתה נחלתו של אברהם בקצה הנגב באר שבע ספרי עקב, מהד' איש שלום עו ע"א, אות ו. ראה בהערה הבאה. האם ניתן ללמוד מהיחס בין "לפי פשוטו" לבין "עומק המקראות" שאיש שלום רמז לנו שבפירושו טמון חידוש גדול? לפירוש "בן משק" (בר' טו ב) ראה בקיצור בדבריו של סרנא (לעיל, הע' 3), עמ' 382, וביתר פירוט ב WBC כאן. ואיש שלום נוקט כרש"י לפסוק: "כתרגומו, שכל ביתי נזון על פיו". ראה להלן ליד ציונים ובהערה שם

14 ישראל חזני 254 בארץ הנגב עמק חברון והשדה אשר קנה מעפרון ואשר בין בית אל ובין העי ומהלאה לצד צפון מקום סמוך לשכם (שו' 50 58). וכך מגלגל איש שלום והולך (שו' 76-25), עד שהוא מסכם: "הנה, מכל זה ראינו שהחזיקו אבותינו בארץ במקומות רבים ממה שהיה אחרי כן לאפרים ובנימין ויהודה" 28 (שו' 77). כלומר, החבלים המרכזיים של ארץ ישראל, מאזור שכם בצפון עד מורדות בקעת ערד בואכה באר שבע. נדגיש: את טענתו טוען איש שלום ב"השקפה בעומק המקראות" (שו' 23). המילים "ממה שהיה אחרי כן לאפרים ובנימין ויהודה" חשובות לאיש שלום כמות שנראה להלן, בסעיף 3. לאיש שלום קדם "תלמיד רס"ג", בפירושו לדה"א ב כא, ואלו דבריו: "ומכיר אבי אמו היה ראש ואב לגלעד, ויאיר תפש לגלעד אחריו, לפיכך נקרא על שם אבי אמו ועל שם הנחלה שתפשו בימי שלטנותו של יוסף שהיה מלך על הארץ. וכשמת יוסף ואחיו נתחזקו האומות ויקחו גשור וארם שהיו גוים ותפשו את חוות יאיר וגו'" ראה פירוש תלמיד רס"ג לדברי הימים, מהד' רפאל קירכהיים, פרנקפורט דמיין תרל"ד, עמ' 12 [הביאו יהודה קיל (להלן הע' 44), עמ' 65]. על "תלמיד רס"ג" ראה ע' ויזל, "הפירוש האנונימי לספר דברי הימים המיוחס לתלמיד של רס"ג", תרביץ עו (תשס"ז), עמ' וראה ר"י החסיד לשמ' א ז: "אבי היה מוכיח מדברי הימים, שכל זמן שהיו ישר' במצרים היו לפעמים הולכים לארץ ישר' על קרקע יעקב אבינו והיו בונים שם כרכים. ואני סבור שדוקא זרע יוסף היו עושין [...] וראייה מדברי הימים" מהד' יצחק שמשון לנגה, ירושלים תשל"ה, עמ' 70 (הביאו קיל שם, עמ' 66). דברי "תלמיד רס"ג" ואיש שלום על קשרים בין בני ישראל שבמצרים לבין ארץ כנען מוארים באור מעניין מספר היובלים מ"ו ט'-י"ב: "ויצא מלך מצרים להלחם במלך כנען [...] ויוציאו בני ישראל את עצמות כל בני יעקב מלבד עצמות יוסף ויקברון בשדה במערת המכפלה בהר. וישובו רבים מצרימה ומעטים נשארו בהם בהרי חברון וישאר עמרם אביך עמהם. ויגבר מלך כנען על מלך מצרים ויסגר את שער מצרים"; וראה להלן ליד ציון 55. [ספר היובלים מאיר באור חדש את דברי פרעה "ה ב ה נ ת ח כּ מ ה לוֹ פּ ן י ר בּ ה ו ה י ה כּ י ת ק ר אנ ה מ ל ח מ ה ו נוֹס ף גּ ם הוּא ע ל שׂ נ א ינוּ ו נ ל ח ם בּ נוּ ו ע ל ה מ ן ה א ר ץ" (שמ' א י) ראה תורה שלמה לפסוק, אות קיא.] וראה רד"ק לפסוקים בדברי הימים. וראה בדברי ר"י החסיד, שם, לפסוק י': "והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף. אבי היה מקשה למה מצרים אמרו זה על ישר', מה דוחק היה להן להצטרף עם שונאיהם והלא לא גזר עליהם שום גזירה עדיין... וגם נראה לי שאבי היה אומר שבני ארץ כנען היו כפופין לפרעה ופורעין לו מס [...] ולישראל היו להן הרבה נחלות בארץ כנען של אביהן, ואע"פ שהיו ישר' בארץ מצרים היו שולחין לארץ כנען לתקן להם שדות וכרמים [...] והיה אבי מוכיח מדברי הימים [...]" (קיל, עמ' 66 הע' 5 -א). אך ראה רד"ק לדה"א ז כא. להבנה מקורית (ומפולפלת) של מוצא בני ישראל הבאים מצרימה ויחסם לאנשי כנען, שיש בה דמיון מה לתפיסתו של מ' איש שלום, ראה הרב ח' הירשנזון, ימים מקדם, ירושלים תרס"ח, עמ' 34-29; ענה כסיל, ניו יורק תרע"ג, עמ' 7-6 [למדתי על כך ממאמרו של ד' זוהר, "'והוצאתי אתכם במסורת הברית' רעיון הברית במשנתם של הרב חיים הירשנזון, דניאל אלעזר ודוד הרטמן", ספר זיכרון לדניאל אלעזר, רמת גן תש"ע, עמ' 288 הע' 58 (יש לדייק בדברים שזוהר מייחס לרב הירשנזון: לא "עם ישראל היה קיים עוד לפני זמנו של אברהם אבינו" אלא שבטים בשם "ישראל")]. וראה להלן, הע'

15 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים עתה מציג איש שלום את טענתו השנייה, וכדי לבססה הוא מביא פסוקים מדברי הימים, ואלו דבריו: וכשנתגלגל הדבר שירדו למצרים לא ספר לנו הכתוב אם עזבו נחלתם לגמרי או אם השאירו שם מעבדיהם או הושיבו שם עמים אשר היו למס למו. אבל מה שכיסתה לנו התורה גילו לנו בדברי הימים, שנאמר שם "ובני אפרים שׁוּת ל ח" וגו'. "ו ה ר גוּם אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם. ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים" וגו'. "ו יּ ב א אל אשתו ותהר" וגו'. "ובתו שׁ א ר ה, ו תּ ב ן את בית חורון תחתון ואת העליון ואת אQ זּ ן שׁ א ר ה" (דברי הימים א ז כ-כד; שו' 84-78). כלומר, לשיטתו של איש שלום, ספר דברי הימים מספר על מאורע שאירע בימים קדומים, כשאפרים בן יעקב חי במצרים, והיו לו צאצאים שהלכו לבדוק את נחלותיהם 29 בכנען ונהרגו בידי אנשי גת. הפסוקים בדברי הימים כה חשובים לתיאור תולדות ישראל בראשיתם שאביאם בשלמותם וארחיב בהם מעט. וזה לשונם: וּב נ י א פ ר י ם שׁוּת ל ח וּב ר ד בּ נוֹ ו ת ח ת בּ נוֹ ו א ל ע ד ה ב נוֹ ו ת ח ת בּ נוֹ. ו ז ב ד בּ נוֹ 30 ו שׁוּת ל ח בּ נוֹ ו ע ז ר ו א ל ע ד ו ה ר גוּם א נ שׁ י ג ת ה נּוֹל ד ים בּ א ר ץ כּ י י ר דוּ ל ק ח ת א ת נראה שההדגשה של הפסוק בתיאור בני גת ככאלה ש"נולדים בארץ" מסייעת לפירוש שלפיו בני אפרים באו ממצרים; וראה עוד להלן. וראה לעיל הע' 18. גת זו אינה גת פלשתים (שמזוהה היום בתל צ פ ית, תל א צ אפ י, ) אלא גת אחרת, שנזכרת בכמה מקומות במקרא, והייתה מיושבת כנענים, השתייכה כנראה לארץ גזר, ושכנה בסביבות רמלה ראה ב' מזר, "גת וג תּ י ם", ערים וגלילות בארץ ישראל, ירושלים תשל"ו, עמ' (נדפס לראשונה בספר אסף, ירושלים תשי"ג, עמ' ; ובנוסח אנגלי: pp. IEJ 4,[1954] ). מזר זיהה את העיר בראס אבו חמיד (תל חמיד), שליד ראש "המזלג" של כביש רמלה צומת נחשון ורמלה לטרון ( ). וראה קיצור הדברים באנציקלופדיה מקראית, ערך "גתים" (ב' מזר, תשי"ד). וראה א' מלמט, "פרקים במדיניות החוץ של דוד ושלמה", ישראל בתקופת המקרא, ירושלים תשמ"ד, עמ' 219 הע' 75, שהציע להוסיף להזכרות לגת האחרת גם את דברי הימים א' י"ח א'. אך יש שמזהים את תל חמיד כגבתון, שנזכרת כמה פעמים בתנ"ך ובכתובות אשוריות וישראל ופלשתים נאבקו עליה ראה למשל: Nadav Na aman, Borders & Districts in Biblical Historiography, Jerusalem 1986, p. 108; Israel Finkelstein and Nadav Na aman, Shechem of the Amarna Period and the Rise of the Northern Kingdom of Israel, IEJ 55 (2005), pp ; Götz Schmitt, Gabbutunu, ZDPV 105 (1989), p

16 ישראל חזני 256 מ ק נ יה ם. ו יּ ת א בּ ל א פ ר י ם א ב יה ם י מ ים ר בּ ים ו יּ ב אוּ א ח יו ל נ ח מוֹ. ו יּ ב א א ל א שׁ תּוֹ ו תּ ה ר ו תּ ל ד בּ ן ו יּ ק ר א א ת שׁ מוֹ בּ ר יע ה כּ י ב ר ע ה ה י ת ה בּ ב יתוֹ. וּב תּוֹ שׁ א ר ה ו תּ ב ן א ת בּ ית חוֹרוֹן ה תּ ח תּוֹן ו א ת ה ע ל יוֹן ו א ת אQ זּ ן שׁ א ר ה (דברי הימים א ז כ- כד). במחקר המודרני של המקרא יש מייחסים את הפסוקים מדברי הימים למסורות מתקופת ההתנחלות, וטענת החוקרים היא שאין בהם דבר על הליכת בני אפרים שבמצרים לאחוזותיהם שבכנען; יש מקבלים את המסורת של התרגום המיוחס ליונתן (להלן), 31 לפיה ספר דברי הימים מספר על תקופת הישיבה במצרים; ויש גם מי שטוען שתיאור (וראה שם הע' 4). לדעה זו נוטה במידת מה ד"ר א' שביט, שחפר בתל חמיד בשנים האחרונות (אני מודה לד"ר שביט על מידע זה; וראה דבריו בנספח מס' 2, להערה זו; בציונו של אלון לנאמן נפלה כנראה טעות, ואני מודה לפרופ' י' אפעל על עזרתו באיתור דברי נאמן). מקומה של גת שבדברי הימים אינו ברור אפוא לפי שעה. [ודאי שגת הנידונית אינה גת הסמוכה לטול כרם (ג'ת ראה י' פרס, ארץ ישראל וכו', ערך גתא).] וראה בפירושו של איש שלום לשופ' א יח, וינה תרנ"א, עמ' 5: "ובמלחמת אפרים בדה"א ז כא נאמר 'אנשי גת הנולדים בארץ' הוסיף לומר 'הנולדים בארץ' להודיע שלא היו הפלשתים אשר באו לארץ". 2 ראה ש' יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים ומקומן בעולם המחשבה המקראית, ירושלים תשנ"ו, עמ' (וראה להלן, ליד ציון 46 ובהערה שם.) וראה WBC לפסוקים בדברי הימים: Since Ephraim was born in Egypt (Gen 46:20), it is unlikely he was personally involved in such an event. The incident referred to would then have been one related to individuals who either subsequently or previously became identified with Ephraim, and may have occurred either in the patriarchal period or in the days of Joshua and the judges. The tribal character of the reference is apparent also in that Ephraim s brothers join him in mourning his deceased sons, although the biblical record knows of only a single brother of Ephraim, i.e., Manasseh. This event forms the basis, however, for the birth and naming of Beriah (VGHRC), whose name is explained etymologically as related to this evil (VGR). This is not a scientific, but a folk etymology, as may be seen from the fact that the preposition C in must be prefixed to the common VGR to secure a sound approximating that of Beriah. While v 24 may represent a completely separate genealogical fragment, in its present context Sherrah represents Beriah s daughter, who is uniquely named the founder of the two Beth-horons. On these cities, located on the south border of Ephraim (Josh 18:13 14), and their traditional association with Joshua, see Reed, Bethhoron, IDB 1: See also 2 Chr 8:5; 25:13, which relates an attack by 31

17 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים 257 מפלת בני אפרים בתהלים עח ט (שמקביל לסיפור המובא בדברי הימים) מתייחס לקרב 32 בין אפרים ליהודה עם פילוג הממלכה [!]. קנוהל (לעיל הע' 2), עמ' 30-29, נוטה לזהות את המלחמה שה' חשש שבני ישראל י יראו ממנה, כמלחמתו של מרנפתח בגויי הים, המתוארכת לשנת 1208 לפנה"ס. שיטתו של איש שלום, שלפיה ספר דברי הימים מספר על מאורע שאירע בדור 33 הראשון של יורדי מצרים, נזכרת כבר במסורת תנאים, במכילתא דר"י, וזה לשונה: "[ו י ה י בּ שׁ לּ ח פּ ר ע ה א ת ה ע ם ו Jא נ ח ם א Jה ים דּ ר S א ר ץ פּ ל שׁ תּ ים כּ י ק רוֹב הוּא] כּ י א מ ר א Jה ים פּ ן י נּ ח ם ה ע ם בּ ר א ת ם מ ל ח מ ה [ו שׁ בוּ מ צ ר י מ ה]" (שמ' יג יז) [...] זו מלחמת בני אפרים, שנ' "ובני אפרים שותלח וברד בנו והרגום אנשי גת", וכתיב "בּ נ י א פ ר י ם נוֹשׁ ק י רוֹמ י ק שׁ ת ה פ כוּ בּ יוֹם ק ר ב" וגו' (תהלים עח ט-י)... ד"א: שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בפלשת ויחזרו להם. מסורת זו גובשה בצורה מלאה וציורית בלשונו של בעל התרגום המיוחס ליונתן לשמות שם, בלשון זה: ו ה ו ה כּ ד פּ ט ר פּ ר ע ה י ת ע מּ א ו ל א ד בּ ר ינוּן י י אוֹר ח א ר ע פּ ל ישׁ תּ א י א רוּם ק ר יב הוּא א רוּם א מ ר י י ד ל מ א י ת ה ווֹן ע מּ א בּ מ יח מ יהוֹן א חוּהוֹן דּ מ ית ן בּ ק ר ב א מ את ן א ל פ ין גּוּב ר ין בּ נ י ח יל א מ שּׁ ב ט א ד א פ ר י ם מ א ח ד ין בּ ת ר יס ין ו רוּמ ח ין וּמ אנ י ז י ינ ין ו נ ח תוּ ל ג ת ל מ יבוּז גּ ית י פּ ל ישׁ תּ א י וּב ג ין דּ ע ב רוּ ע ל גּ ז ר ת מ ימ ר א ד י י Ephraimites upon Beth-horon in the time of Amaziah. Uzzen-sheerah is otherwise.unknown מלבד מה שהעיר מזר (בהערה הקודמת), יש לתת את הדעת שבדה"א ח יג נזכרים בריעה ושׁ מ ע, מבנימין, שהבריחו את יושבי גת ובריעה נזכר בפרק הקודם בפסוק כג כבן שארה בת אפרים. כלומר, יש לנו עניין במשפחה שישבה על גבול אפרים ובנימין וייחוסה לא היה ברור; גת, לפיכך, שכנה בעמק איילון או בשוליו. ההקשר הגאוגרפי ברור: בני אפרים, שישבו בהרים ובגבעות שמשקיפים על עמק איילון, ירדו לעמק הפורה לשלול שלל ולבוז בז, אך בני גת הרגום. דור אחד או יותר לאחר המעשה התגברו בני בריעה על אנשי גת וגירשום. [אני מודה לפרופ' אפעל על ההדגשה על ייחוסם של בני בריעה ועל הארת הרקע הגאוגרפי.] וראה א' רופא, "אגדת המשפחה כמקור לתולדות ההתנחלות בארץ", ארץ ישראל כד (תשנ"ד), עמ' ראה י' הופמן, יציאת מצרים באמונת המקרא, תל אביב תשמ"ג, עמ' 101. וראה סיכומו של ג' גליל ב"עולם התנ"ך" לדברי הימים שם. מכילתא דר"י ויהי, פתיחתא, מהד' הורוביץ ורבין עמ' 76 (וש"נ); מכילתא דרשב"י יג יז, עמ' 45 (ממדרש הגדול ראה מהד' מרגליות עמ' רמח). וראה גם קטעי מדרשי הלכה מן הגניזה, מהד' מנחם יצחק כהנא, ירושלים תשס"ה, עמ' 25 שו' 34, עמ' 26 שו'

18 ישראל חזני 258 וּנ פ קוּ מ מּ צ ר י ם תּ ל ת ין שׁ נ ין ק ד ם ק יצ א א ית מ ס רוּ בּ יד א ד פּ ל ישׁ תּ א י וּק ט לוּנוּן ה ינוּן ה ווֹ ג ר מ י א י ב ישׁ י א ד א ח י י ת הוֹן מ ימ ר א ד י י ע ל י ד א ד י ח ז ק אל נ ב י א בּ ב ק ע ת דּוּר א ו א ין י ח מוּן כּ ד ין י ד ח לוּן ו יתוּבוּן ל מ צ ר י ם [תרגום: והיה כאשר שלח פרעה את העם ולא הנהיגם ה' דרך ארץ הפלשתים כי קרוב הוא כי אמר ה' שמא יתחרטו העם בראותם אחיהם שמתו במלחמה, מאתיים אלפים אנשים בני חיל משבט אפרים מחזיקים במגינים ורמחים וכלי זין, וירדו לגת לבוז את מקנה הפלשתים. ומפני שעברו על גזרת דבר ה' ויצאו ממצרים שלושים שנים לפני הקץ נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם היו העצמות היבשות שהחיה אותן דבר ה' על יד יחזקאל הנביא בבקעת דורא. ואם יראו 34 אותן יפחדו וישובו למצרים]. 35 וחוזר איש שלום ומסכם: "א"כ, מצאנו אף שהיו במצרים לא עזבו ארץ כנען לגמרי, אלא אדרבה היו בונים שם ערים ועשו שם חיל רב; גם פשטו בגדוד על שאר יושבי הארץ ואחזו אחוזה בארץ מצרים ובארץ כנען ובנו ערים ועשו חיל בשתי הארצות. עד שקם מלך חדש ונתירא מהם כי חזקו ממנו, והכביד עולו עליהם עד שנתדלדלו ואבדו 36 מה שהיה להם בכנען ונשתעבדו במצרים בשעבוד עבודת פרך" (שו' 90-85). 3 לאחר ביסוס טענתו העיקרית, שלפיה לבני ישראל שחיו במצרים, היו נחלות בארץ כנען, מוסיף לה איש שלום חיזוק ואומר "ומזה יתבארו לנו שמות מקומות רבים בארץ ישראל, שמורים שארץ הזאת היתה לישראל טרם מלחמת יהושע. דרך משל", ומציין שמות מקומות המוזכרים בספר יהושע ובתורה שמתבארים על פי דרכו (שו' ). התמונה שאיש שלום מצייר על תולדות ישראל מימי אברהם עד החיים במצרים ברורה: אבי האומה בא לארץ כנען מארם (לזאת איש שלום אינו נזקק מכיוון שהדבר וראה תרגום תה' עח ט ורש"י שם, אך ראה אבן עזרא ורד"ק שם, ובדעת מקרא. על המסורת המדרשית של יציאת בני אפרים ראה ל' גינצבורג, אגדות היהודים (עברית), משה במדבר, עמ' 271 הע' 10; י' היינימן, אגדות ותולדותיהן, ירושלים 1974, עמ' ; י' בלידשטיין, "יציאת מצרים של בני אפרים דיון חוזר", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ה (תשמ"ו), עמ' וראה מאמר "מעניין" י"א בשבט, "שבט אפרים, האפרתים, ומשיח בן יוסף על הציונות כמשיח בן יוסף", צהר כז (תשס"ו), עמ' 37-31, 42 (למדתי זאת ממאמרו של י' אחיטוב, "מהרצל אל הגר"א", יוסף דעת מחקרים בהיסטוריה יהודית מודרנית מוגשים לפרופ' יוסף שלמון לחג יובלו, י' גולדשטיין [עורך], באר שבע תש"ע, עמ' ). ראה להלן לפני ציון 42. השקפה מעניינת על פרשת בני אפרים מביע ז' יעבץ (לעיל הע' 4, עמ' 31), שאף שאינה שייכת לנושא דילן כדאי להביאה ראה בנספח מס' 3 להערה זו

19 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים 259 ברור לו) והחל להיאחז בארץ במקומות שונים ולעבדהּ, כמותו עשה בנו, ואחרי בנו נכדו ואף הריבעים. נכדו של אברהם ובניו (ניניו) ירדו מצרימה, אך לא זנחו את נחלותיהם, 37 אלא השאירו בהן בני משק (שאיש שלום אינו דן במעמדם ה"הלכתי" ), כפי שעולה מהפסוקים שבדברי הימים. מטעמים שאיש שלום אינו דן בהם (וניתן רק לשערם), נותק 38 הקשר עם ארץ כנען וחודש רק בשוב בני ישראל ארצה. 4 על דברי איש שלום יש להעיר הערות מספר: טענתו של איש שלום המתבססת על 39 בּ ר כּת יצחק ליעקב (שו' 65 66) אינה טענה, שהרי יצחק לא תיאר את ההווה. כמו כן, תפיסתו של איש שלום את "עבודת השדה" רומנטית ואינה הולמת את המציאות הרווחת שבה תרבות מפותחת, בשני מובניה, נוצרת דווקא בעיר (למעט, לזמן מה, התרבות שנוצרה בתנועה הקיבוצית, עם תקומת עם ישראל בארצו). איש שלום גם לא דק בתגובתו. אבותינו, כפי שעולה ממקומות שונים בספר בראשית, היו "נוודים למחצה", מסוג הנוודים שלעתים מאריכים ישיבתם במקום פלוני ימים רבים (ראה שם כא לד) ואף מעבדים בו אדמות, בעיקר גידולי בעל עונתיים, שאינם זוקקים עיבוד אינטנסיבי. "נוודים למחצה" מתאפיינים בדרך כלל [רק בדרך כלל] גם באי יכולתם 40 לפתח דת מורכבת ולהוריש צבאות מאורגנים ותרבות עירונית מפותחת. אך הערות אלה אינן כבדות משקל. האם המילים "מקנת כספו" (שו' 52; וכן "בן משק" בבר' טו ב; ראה לעיל הע' 26) מלמדות שאנשים אלה לא נחשבו על בני ישראל? ומכל מקום, ישנו גם הביטוי "חניכיו ילידי ביתו" (שם יד יד). לעצם פירוש "חניכיו" ראה במילונם של קוהלר ובאומגרטנר, ערך חניך, ובמילונו של קדרי (לעיל, הע' 1), ערך חניכים; לענייננו כאן ראה רש"י ("אליעזר שחנכו למצות"), רד"ק ורלב"ג. וראה להלן, ליד ציון 56 ובהערה שם. והשווה גם לביטוי התלמודי "גר תושב". וראה דברי איש שלום המובאים להלן בהערה 103. וראה י' קויפמן, גולה ונכר (להלן, נספח מס' 4, להערה 62), עמ' 230. ראה לעיל הע' 29, ולהלן ליד ציון 45. "טל השמים" ו"רוב דגן ותירוש" הם מסימני השפע של ארץ כנען. דגן ותירוש נזכרים הרבה עם "יצהר", אך ראה דב' לג כח: "ו יּ שׁ כּ ן י שׂ ר א ל בּ ט ח בּ ד ד ע ין י ע ק ב א ל א ר ץ דּ ג ן ו ת ירוֹשׁ א ף שׁ מ יו י ע ר פוּ ט ל" מילה במילה כמעט כבברכת יצחק; וראה גם זכ' ח יב. "דגן ותירוש" בלי "יצהר" נזכרים גם במל"ב יח לב (וביש' לו יז), אך בהמשך הפסוק נזכרים "ז ית יצהר ודבש". וראה עוד במ' יח כז, יש' סב ח, הו' ט יז, שם יד ח, זכ' ט יז, איכה ב יב. ראה את שאלותיו הערותיו של בובר (לעיל, הע' 15; ואין לדקדק אם תשובתו נכונה אם לאו), עמ' אמנם ראה את הערתו של י' בן נון, "המקרא במבט היסטורי וההתנחלות הישראלית בארץ כנען", הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, י"ל לוין וע' מזר (עורכים), ירושלים תשס"א, עמ' לסקירה על קובץ זה ראה נ' ואזנה בציון סז (תשס"ב), עמ' (ראה בייחוד עמ' )

20 ישראל חזני 260 אמנם, כמדומני שיש להעיר על טענת איש שלום שבני יעקב שמרו על קשר עם ארץ כנען, לא רק מפסוקי קיצור תולדות ישראל, ואף לא מלשונות סיכומי מספר היורדים למצרים ומלשון ספר יהושע כד ד שכולם לשונות "קיצור" אלא מהלשונות בספר בראשית (ראה לעיל בהע' 4), שמספרים כנראה על "מכירת חיסול": "ו י שׁ ב תּ ב א ר ץ גּ שׁ ן ו ה י ית ק רוֹב א ל י א תּ ה וּב נ יI וּב נ י ב נ יI ו צ אנI וּב ק ר I ו כ ל א שׁ ר ל S" (בר' מה י); "ו יּ ק ם י ע ק ב מ בּ א ר שׁ ב ע ו יּ שׂ אוּ ב נ י י שׂ ר א ל א ת י ע ק ב א ב יה ם ו א ת ט פּ ם ו א ת נ שׁ יה ם בּ ע ג לוֹת א שׁ ר שׁ ל ח פּ ר ע ה ל שׂ את א תוֹ. ו יּ ק חוּ א ת מ ק נ יה ם ו א ת ר כוּשׁ ם א שׁ ר ר כ שׁוּ בּ א ר ץ כּ נ ע ן ו יּ ב אוּ מ צ ר י מ ה י ע ק ב ו כ ל ז ר עוֹ א תּוֹ. בּ נ יו וּב נ י ב נ יו א תּוֹ בּ נ ת יו וּב נוֹת בּ נ יו ו כ ל ז ר עוֹ ה ב יא א תּוֹ מ צ ר י מ ה" (שם מו ה-ז). לפי איש שלום סיפור הירידה למצרים לא היה כה דרמטי: יעקב ובניו, כאנשים נוספים מארץ כנען, ירדו מצרימה מחמת הרעב, אך ברדתם שמה לא עזבו את נחלותיהם והלכו מהכא להתם ומהתם להכא. הם היו בטוחים שבחלוף הרעב יחזרו לביתם; הם לא ראו בירידה כל הגשמה של "הבטחה" לאברהם ולא ציון דרך בחייהם. אך הפסוקים שהבאתי כאן מספר בראשית מציינים "קץ" ק צּוֹ 41 של עידן. אלא שעיון זה זוקק הרחבה רבה, שאין מקומה כאן. מכל מקום, ודאי שדבריו של איש שלום ראויים להידון בכובד ראש (ראה לעיל הע' 28), וּודאי לפי מה שאביא בפרק ד'. עוד יש לדון מדוע כה האריך איש שלום בעניין פרנסתם של האבות בארץ כנען ובקשרי בני יעקב במצרים עם אחיהם (? עבדיהם?) שנשארו בכנען. איש שלום אינו אומר דבר על כך; איש שלום גם אינו מגלה את מקורותיו בעיוניו השונים, פרט למקורות תלמודיים לסוגיהם השונים ומקורות מה"ראשונים". אפשר אולי לפטור את הדברים במילים "דרוש וקבל שכר" ל א מ תּ הּ של תורה. אלא ששלוש מילים בדבריו 42 מלמדות שהפולמוס על ראשית עם ישראל ועל אופיו של העם גם הוא הביאוֹ לעיון בנושא: בשורות הוא אומר "ומכאן תשובה להאומרים שלא ידעו אבותינו מעבודת שדה ושלא היו רק רועי צאן, ועוד תשובה ממה שלא הוזכר בברכת יצחק ליעקב ועשו (בראשית כז כח) 'מ שׁ מ נּ י הארץ ו ר ב דגן ותירוש' ". ודאי שיעקב (או המספר) חש שהירידה למצרים אינה כה פשוטה והיה זקוק לעידודו של ה' כדי לרדת ולהבטחה לחזרה לארץ כנען ראה בר' מו ג-ד: "ו יּ אמ ר א נ כ י ה א ל א Jה י א ב יI א ל תּ יר א מ ר ד ה מ צ ר י מ ה כּ י ל גוֹי גּ דוֹל א שׂ ימ I שׁ ם. א נ כ י א ר ד ע מּ I מ צ ר י מ ה ו א נ כ י א ע ל I ג ם ע Jה". וראה שם מה ז, י, שאפשר שיוסף לא חש בתחילה בגודל הרגע, אך לפני מותו השביע את א חיו "ל אמ ר פּ ק ד י פ ק ד א Jה ים א ת כ ם ו ה ע ל ית ם א ת ע צ מ ת י מ זּ ה" (בר' נ כה; וראה גם שם שם כד, ושמ' יג יט). וראה גם שמ' כב כ (ועוד): "כּ י ג ר ים ה י ית ם בּ א ר ץ מ צ ר י ם" כולכם. ראה ר' הכהן, מח ד שי הברית החדשה התמודדות חוכמת ישראל בגרמניה עם ביקורת המקרא במאה התשע עשרה, הקיבוץ המאוחד 2006, פרק א' ופרק ב'. וראה גם י' שביט ומ' ערן, מלחמת הלוחות ההגנה על המקרא במאה הי"ט ופולמוס בבל והתנ"ך, תל אביב 2003, חלק ראשון, פרקים א' וג'

21 מאיר איש שלום על ירידת בני יעקב למצרים 261 נראה שאיש שלום מגיב בדבריו לטענות שהושמעו במחקר המקרא וההיסטוריה בזמנו (ואף לפני זמנו) על קדמות עם ישראל, שלפיהן האבות היו אך נוודים, ש"כמובן" לא יכלו לפתח דת גבוהה ומערכת מסועפת של חוקים וגם לא להוריש את יושבי הארץ העירוניים והמפותחים. מדברים אלה עולה אחת מן השתיים: או שדת ישראל בת אל נכר היא, או שתקופת האבות לא הייתה ולא נבראה אלא משל הייתה, ותיאורה מאוחר 43 הוא. אמנם אף על פי שבשורה 85 הוא אומר "א"כ, מצאנו" וכו', אין זה כה ברור ראה אוולד (לעיל הע' 1, עמ' 47), שדן שלא הייתה בישראל כתיבה עתיקה ואם כן כל המקורות שמתייחסים לקדמות עם ישראל מאוחרים הם, וראה בעמודים 77-74, בסעיף The Book of Origins and its Sources: 1) That it is belongs to this period [of the early monarchy] rather Ignac Goldzieher, ודיון. מזמן מעט מאוחר לאיש שלום ראה:,than to an earlier one Mythology among the Hebrews and its Historical Development, trans. Russell pp., Martineau, London,1877 זהו תרגום של ספרו הגרמני של גולדציהר, Entwickelung: Der Mythos bei den Hebräern und seine geschichtliche,untersuchungen zur Mythologie und Religionswissenschaft משנת,1876 והוא עדיף על המקור הגרמני ראה שביט וערן (לעיל הע' 42), עמ' 251 הע' 33. ידיעת קרוא וכתוב היא יסוד חשוב ביותר בדיון המחקרי על אמ תּותם של תיאורי האבות ראה נ' נאמן, העבר המכונן את ההווה עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן, יריעות 3 (תשס"ב), פרק ב' ועמודים [בנידוננו אין זה חשוב לדייק מאימתי נפוצה ידיעת קרוא וכתוב בישראל. וראה עתה הארץ, כ"ב בטבת תש"ע ( ), חדשות, עמ' 15, "חוקר" וכו' (ומאז הוער על התגלית בבמות שונות). וראה גם: Testament, S.R. Driver, An Introduction to the Literature of the Old [.Edinburgh,1913 pp. xix-xx גם השפעה דתית מתרבות מפותחת לתרבות נמוכה יותר היא יסוד עיקרי בדיון הביקורתי ראה קנוהל (לעיל, הע' 2), עמ' 165; , 91-81, וראה נ' נאמן, "השפעת שישים שנותיה של מדינת ישראל על התמורות בחקר תולדות עם ישראל בתקופת המקרא" ציון עד (תשס"ט), עמ' , וראה לעיל הע' 22. חוקרים אחדים (בני זמננו; בעברית) מקבלים את תיאורי האבות בספר בראשית כתיאורים מהימנים בעיקרם ומסיקים מהם מסקנות על כלכלתם ומנהגיהם ראה: א' מלמט, "ראשיתו של עם ישראל לחקר קדם ההיסטוריה הישראלית", ישראל בתקופת המקרא (לעיל הע' 30, ד"ה גת זו) [= קתדרה 18 (תשמ"א)], עמ' [8, , 12]; ש' בארון, היסטוריה חברותית ודתית של עם ישראל, חלק א, גבעתיים ורמת גן תשכ"ז, עמ' (וראה שם עמ' 181 הע' 3, עמ' 77 סוף ד"ה הנביאים, עמ' 214 הע' 36, שכותב בדומה לאיש שלום כאן); ש' ייבין, "האבות בארץ", האבות והשופטים דברי ימי ישראל מראשיתם ועד כינון הממלכה, ב' מזר (עורך), תל אביב תשכ"ז, עמ' וראה נ' נאמן במאמרו הנזכר, עמ' 20 הע' 4, עמ' 27 ד"ה דומה, עמ' 39 ד"ה הכרכים. חוקרים אחרים אינם מקבלים את התיאורים כעדות היסטורית ראה ב' מזר, "הרקע ההיסטורי של ספר בראשית", כנען וישראל, ירושלים תשל"ד [= "ספר בראשית בהארה היסטורית", דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות א (תשכ"ז), עמ' 17 22], עמ' 136, שהיה הראשון שערער בעברית על זמנה של תקופת האבות, וטען שתיאורי האבות "מתאימים בדרך כלל לסוף תקופת השופטים וראשית המלוכה" (וראה גם עמ' 137; אני מודה 43

22 ישראל חזני 262 מדבריו שטענת "א"כ, מצאנו" וכו' היא רק תוצאה הגיונית וטבעית מהאמור לעיל או שהיא עיקר עניינו (ודאי שהיא עיקר ענייני כאן), שהיה עליו לבססה כראוי בטענתו הראשונה. ג כפי שעולה ממה שהבאתי עד עתה, לפנינו שני סיפורים על בני יעקב בכנען וירידתם למצרים: האחד תמציתי ונוסחאי "ארמי אובד" וגו' והאחר מספק פרטים מעניינים שיכולים להביא לביקורת על הסיפור הראשון ולהרהורים על עם ישראל בימי האבות ועל העם שהתפתח במצרים. ההבנה שלפנינו שני סיפורים על תולדות עם ישראל מקובלת גם במחנה המסורתי ראה את דבריו של יהודה קיל בהקדמתו לספר דברי הימים בסדרה "דעת מקרא": מן החידושים הגדולים שחידש ספרנו [דברי הימים] בתחום זה הוא, שהתיישבותם של בני ישראל ושל בני יוסף בעיקר החלה עוד בימי שבתם של בני ישראל במצרים. היא נפסקה, כנראה, בימי השעבוד, ושוב נתחדשה לאחר שכבש משה את עבר הירדן (עמ' 64). לפרופ' י' אפעל על ההפניה למזר); וראה י' אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא, ירושלים תשמ"ח, עמ' 153 הע' 1. וראה רופא (לעיל הע' 31), עמ' וראה את ניסוחו הרגוע של זליגמן (להלן, הע' 47), עמ' 111 הע' 19 (המאמר התפרסם בשנת תשל"א, על פי הרצאה משנת 1965). וראה זקוביץ (לעיל, הע' 5), עמ' , בייחוד מעמוד 129. וראה סיכומים נוספים בנושא והפניות מפורטות במאמרים הבאים: א' סכורס, "הכיבוש הישראלי מקומן של הראיות מן הכתובים בטיעון הארכאולוגי", קתדרא 56 (תש"ן), עמ' 6 11; 3, ז' הרצוג, "ארכאולוגיה, מקרא והחברה הישראלית", על אתר ז (תש"ס), עמ' 10 11; י' בן נון, "היסטוריה ומקרא הילכו שניים יחדיו?", שם, עמ' 45 64; י' פינקלשטין ונ' סילברמן, "ארכאולוגיה ומקרא מבט מן המרכז", קתדרא 100 (תשס"א), עמ' 56 59; ע' מזר, "על הזיקה בין המחקר הארכאולוגי לכתיבת ההיסטוריה של ראשית ישראל", שם, עמ' 69 72, וראה עוד בקובץ בעריכת לוין ומזר, שנזכר לעיל (הע' 40), הרצאות ומאמרים קצרים, שחלקם חוזרים על הנאמר במאמרים המצוינים לעיל ובחלקם יש הארות חדשות. וראה י' קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ב-א, ירושלים ותל אביב חש"ד, עמ' 13 סוף ד"ה המסורת, עמ' 18 20, 14, , 23, וראה קנוהל (לעיל הע' 2), עמ' וראה רייני, לעיל הע' 13. וראה מ"ד קאסוטו בפירושו לספר שמות, ירושלים תשכ"ה, עמ' 163; וראה גם קויפמן, שם, עמ' לדברי איש שלום ראוי להשוות את דבריו של רנ"ק, שלא חרג מהתמונה המקראית הפשוטה מורה נבוכי הזמן, מהד' שמעון ראבידוביץ, ברלין תרפ"ד, עמ' מא-מד.